<h1>התרומה סימן ח'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
השוחט בשנים או שלשה מקומות רב אמר כשרה ושמואל אמר בעינן שחיטה מפורעת וליכא שאין בית השחיטה מרווח רווח כי הסימן חתוך בהרבה מקומות ואין רוב החתוך ניכר אבל אם הסימנים חתוכין כולן לכולי עלמא כשרה אף ע"פ שהם חתוכין גם במקום אחר אי רובן אי מעוטן שחתוכין לגמרי ניכר בטוב ואפי' כי אינן בשום מקום רק ברובה כשרה דהלכה כרב באיסורי לגבי שמואל ועוד ההוא תורא דאשתחיט בשנים וג' מקומות על רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקיט ליה משופרי' שופרי' א"ל ר' זירא למדתנו רבינו משנתנו דשנים אוחזים בסכין כשרה א"כ אפילו בשני סכינים ושני בני אדם דהוי שני מקומות כשרה אפי' לפי' ה"ג דמפרשי דרבי זירא פליג עליה וא"ל בתמיהא וכי משנתנו מיירי בשני סכינים ושני בני אדם כמו שאתה ר"ל אפי' הכי נראה דכשרה מההוא מעשה דרב דשקל משופרי' שופרי' ויש מפרשים בקנה באותו טבעת עצמו שחט כמו מעוט וכנגדו באותו טבעת שחט מעוט ובין הכל איכא רוב לשמואל פסולה דאינה מפורעת שאין הרוב ניכר במקום אחד ולאינך אמוראי כשרה וכן מפרש בכתב ר' אלדד אבל שחיטה העשויה כקולמוס כשרה לדברי הכל (ריש חולין) וחרש או שוטה וקטן ששחט כשרה והוא שאחרים רואים שחיטתן ודווקא בקטן היודע לאמן ידו כדאיתא שלהי לולב הגזול (דף מ"ב).
<h2>דף מב.</h2>
עתה אפרש דיני ריאה דתנן ניקבה הריאה או שחסרה טריפה ואמר רבא (מ"ז ע"א) חמשא אוני אית לה לריאה אפה כלפי גברא פי' כשהבהמה תלויה דרך הרגלים והבני מעיים לצד האדם אז תמצא בריאה תלתא מימינא ותרתי משמאלא אי חסיר אי יתיר אי חליף טריפה ואמר (מ"ו ע"ב) רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי לית להו שום בדיקותא לאכשורי דודאי נקבה הריא' ומחמת שריאה שואבת לה כל מיני משקה יוצא המשקה דרך הנקב ונעשה עב וסרכא ואף על פי שנסתם הנקב אין בכך כלום דאמר רבא קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינה קרום שסוף הקרום ליפסק והני מילי דסריכי בשלא כסדרן דאז אונא זו מושכת אילך ואונא זו מושכת אילך והקרום נפסק ונתגלה הנקב אבל קיימין כסדרן היינו רביתייהו וכשרה ואין הקרום עתיד ליסתר וליפסק. ותמויה אפילו בכסדרן אמאי כשרה לא יהא אלא קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינה קרום. דאפילו במקום שאין סביבה שום דבר ואין הקרום דבוק אמרינן דאינו סתימה. וכי תימא בכסדרן דמכשר היינו במקום שנוגעות זו לזו דאפילו כי תפסק הקרום תהא נסתם הנקב מחברתה וגם שם לא תפסק הקרום לעולם אבל אם בא קרום מזו לזו במקום שאינה נוגעת זו לזו אפי' בכסדרן טריפה אם כן בכסדרן נמי הוה משכח טריפה ובחנם לקח שלא כסדרן ונראה למו' רבינו יצחק בר' שמואל דסרכה באה שפיר בלא נקב דמחמת שריאה שואבת את המשקים מנפח ועולה קרום הריאה עצמה ובאה סרכא. ולכך שלא כסדרן טריפה שעתיד קרום ליפסק והוי נקבה קרום הריאה אבל כסדרן אין האומות מושכות לכאן ולכאן. והקרום של ריאה שעלה מתקיים אבל היכא שהיה נקב ודאי ועלה סביביו קרום אינו כלום שאותו קרום שהוא מחמת משקה שיצא דרך נקב לא יתקיים כיון שאין קרום הריאה עצמה. אמנם רש"י פירש גבי כסדרן כשרה דמחמת הנקב באה הסרכא. וכן משמע בתשובות הגאונים תרי אוני דסריכן בחוטא בכסדרן ולא סמיכי לא צריכי למפרקינן אלא בדקי' להו בנפיחה אי מבצבצן טריפה ואי לא כשרה כיון דסמיכן אהדדי מקום רביתא הוא ומגינות זו על זו עד כאן לשונם. וכן פי' רבינו גרשון בהלכות טריפות זה לשונו. האונות אם סרוכות זו לזו כסדרן וסבוכות בצלעות או בבשר שבין הצלעות כשרה בנפיחה דמנפחינן לה כשהיא סרוכה בצלעות. אי נמי גוררין הסרכא מעל הצלעות עם הבשר ואם עולה בנפיחה כשרה עכ"ל. ואי סרכא באה בלא נקב וזהו קרום הריאה עצמה שעלתה כך מאי תועלת בבדיקה ובנפיחה אי חיישינן לשמא ניקב הקרום אם כן סופה ליפסק. ואם כן כי נמי לא מבצבצא אמאי כשרה הלא סופה ליפסק היתה דהיינו טעמא דכשלא כסדרן ליכא בדיקותא לאכשורי משום דסופה ליפסק אם כן הוי משמע שסוברים שאין סרכא באה אלא על ידי נקב ולכך בדקינן להו כי סריכי בכסדרן לידע אם עלתה לה הסרכא עדיין בכל הנקב וסתמו כולו. ואם סתמו כלו כשרה שאותו קרום סופו להתקיים מחמת שגם האונות שוכבות זו אצל זו ומקיימות הסרכא שלא תפסק. אבל בשלא כסדרן אינו מועיל בדיקה שהרי הקרום סופו היה ליפסק. (מ"ח ע"א) והא דאמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה דודאי מחמת ריעותא דדופן היא. העלתה הריאה צמחין חוששין לה כיון דאית ריעותא בריאה מוכחא דסרכא מחמת ריאה היא וטריפה ור' נחמיה בדיק לה בפושרי לריאה הסמוכה לדופן דבדיק ליה אי מבצבצא א"כ מחמת ריאה היא ונקבה היא וטריפה ואי לא מבצבצא אם כן מחמת דופן היא וכשרה. מזה יש להוכיח כפי' מו' רבינו דאם סרכא באה בלא נקב אם לא יבצבץ כשרה אפילו הסרכה היא מן הריאה כיון שלא נקבה מעולם והיא מבצבצא בתוך המים א"כ הסרכא שהיא קרום הריאה נקבה ופסולה. אבל אם סרכא אינה באה אלא ע"י נקב א"כ כי נמי לא תבצבץ אמאי כשרה שמא מחמת נקב הריאה באה הסרכא ואף על פי שאינה מבצבצת היינו לפי שנסתם כל הנקב ומה בכך הלא קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו כלום לפי שסופו ליפסק דאין לומר דכיון דסמוכה לדופן לא תפסק דהא אינה סמוכה לדופן במיצר החזה כי אם ברחב החזה דהכי מוקי לה תלמודא דפריך העלתה הריאה צמחין טריפה דודאי הסרכא מחמת ריאה באה מה בכך הא אמר רב נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה ומתרץ הא במקום רביתא כנגד האונות במיצר החזה כשרה שלא במקום רביתא ברוחב החזה טריפה. וי"ל דר' נחמיה חומרא בעלמא הוה עביד דמן הדין כיון דלית ליה ריעותא בריאה א"כ תלינן בדופן בודאי ולרווחא דמלתא הוה בדיק דאי מתרמי דמבצבצא א"כ מן הריאה היא ונקבה וטריפה. ובערוך בערך אך כתוב בשם רבינו חננאל קבלה רב מפי רב כסדרן אפילו סריכי להו תרתי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדדי טריפה וכל שכן אם דבוקות זו על גב זו או הראשונה עם השלישית דודאי טריפה ורבותינו הגאונים כתבו כיון דחדא סירכא על חברתה היא מרביצה ומרביעתא ולא אכפת לן בההיא סרכא דהיינו רביתייהו עכ"ל.
